top of page

Wood Stories

סיפורי עצים 

אהבה טיפוח ודמיון הופכים עצים זרוקים לפסלים  

לכל פסל יש את הסיפור שלו. בין אם זה משהו שקרה כשמצאתי אותו או חוויה שעברתי בתהליך העבודה עליו. הנה כמה מהסיפורים.

חמורו של משיח     

רוחב 86 ס"מ, גובה 110 ס"מ

משקל 17 ק"ג ( לפני הפיסול 36 ק"ג 

בטיול בוקר בעיר רחובות הבחנתי כי בין הבתים באתר בנית  גן ילדים. על הקרקע היו מונחים עצים כרותים גדולים, שני עובדי בניין צעירים היו עסוקים בבניית הגן. פניתי למבוגר יותר, מוחמד , והצעתי לו  שינסר חלק מהענפים של אחד העצים, תמורת חמישים שקל , ושיעזור לי אחר כך להניח את העץ במכונית. מוחמד הסכים וביקש ממני להביא משור. חזרתי הביתה  לצורך הבאת המשור לאתר  הבניה, ומסרתיו לידיו של מוחמד, תוך שמירה על מרחק בטחון.  לצערנו בימים רגישים כאלה במדינתנו ,משור מהווה גם חששות , הזהירה זוג

 למחרת אני חוזר, ורואה שהצעיר יותר, מחמוד, מסיים את הסרת הענפים. אני מקרב את מכוניתי לאתר ומבקש ממנו לעזור לי להכניס את העץ למכונית. הצעתי לו להשתמש במריצה שהייתה בשטח, כי העץ ניראה כבד וגדול (משקלו לפני תחילת העבודה 36 ק"ג).

 

 הוא  הרים את העץ,  הניח אותו על המריצה  ניסה להזיז אותה... אבל... המריצה לא עמדה בעומס ו.... שקעה בחול שבאתר הבניה.  הנער הרים את העץ מהמריצה, אני מנסה לעזור לו, אבל הוא הצליח לשאת את העץ על כתפיו, נער בן 16, והניח אותו בתא המטען של המכונית. 

 

בבית, להרים את העץ לא הצלחתי ונעזרתי בעגלה מתאימה שהוצמדה למכונית, ולאט לאט  גלגלתי את העץ אל העגלה והעברתיו לביתי אל המרפסת.

למחרת  בקשתי את עזרת בני, כדי להעלות את העץ לשולחן נגרים קטן. לפני כן  דאגתי להתקין  גלגלים בבסיסו, כדי שתהיה לי אפשרות להזיז את השולחן בשטח המרפסת.  בכוחות משותפים הרמנו  את העץ והנחנו  על השולחן ו... גלגלי השולחן קורסים. הסרתי את הגלגלים ובמקומם הצמדתי גומיות החלקה. הפעם זה הצליח, וניתן היה להזיז את השולחן מבלי לשרוט את האריחים במרפסת. 

מחרת התחלתי לעבוד על העץ ובשלב ראשון השתמשתי במשור חשמלי אליו מוצמדות משוריות,כדי להסיר חלקים מיותרים מהעץ. העבודה נמשכה בהפסקות מספר חודשים, במהלכה גיליתי עד כמה העץ קשה. כ 20 משוריות נשברו במהלך העבודה ובסופה, מרוב מאמץ, כאבה לי פרק יד ימין, שהצריך טיפולי פיזיותרפיה למשך חודש. רק לאחר מספר חודשים, בהדרגה,  השתפר המצב.    

 

רציתי לשלב תאורה בפסל (ראה וידאו), אבל לא ידעתי איך לממש  זאת.

בבת מצווה של נכדה של חבר, חילקו לילדים משקפיים מפלסטיק עם תאורה מנצנצת. קלטתי ששם מונח הפתרון, ולקחתי זוג משקפיים אחד.

בבית פירקתי אותם ואימצתי את מעגל התאורה. קניתי מספר זוגות נוספים, התאמתי את המעגל לפסל, שילבתי אותו במספר שקעים בעץ והסתרתי אותו כדי לא לפגוע במראה הפסל. בשקע מסוים בפסל שילבתי דמוי עין. לצורך זה השתמשתי בנורת חשמל קטנה שלתוכה הכנסתי את מעגל התאורה.במקור המעגל מופעל ע"י מפסק. בפסל החלפתי את המפסק במוט צר שהפעיל\הפסיק את  פעולתו ע"י מגע במעגל החשמלי.

 

השם חמורו של משיח עלה בראשי, כשראיתי את הפסל עם תאורה מנצנצת בשעות החשיכה. הצורה הכללית שלו מזכירה חמור ונצנוצי האור משרים תקווה לעתיד טוב יותר. 

ריקוד סוער בחיפה

באחד מביקוריי אצל אחי בחיפה, יצאתי עם זוגתי לטיול בוקר ברחובות העיר. רציתי להיזכר בנופים שהיו חלק מחיי, בעיר שגרתי ולמדתי בה תקופה ארוכה.

עברנו דרך הטכניון הישן, בניין בו למדתי בשנה הראשונה, ניזכר בחוויות של בחור צעיר, עם שאיפה חזקה ללמוד הנדסת אלקטרוניקה, תוך כדי עבודות מזדמנות. 

סקרתי את הבניין ואת המרחב מסביב. מרחוק בלט לעיני עץ זרוק. אספתי אותו וחזרתי עם חיוך לאחי, בתקווה שיצא מהעץ משהו מעניין לאחר העיבוד. 

אכן יצא ממנו ריקוד סוער.


 

שם הפסל > ריקוד סוער

 תהליך החשיבה של יצירת פסל מעניין מחתיכת עץ חלול

 

 

לפני מספר שנים מצאתי חתיכת עץ חלול עם כמה חורים. אני לא יודע למה, אבל זה מצא חן בעיני. לקחתי אותו הביתה בתקווה שאוכל לפסל אותו. מדי פעם הייתי מביט בו, אבל לא הצלחתי למצוא דרך לפסל אותו.

 

בנוסף לעץ החלול נשארו לי עוד שתי חתיכות עץ משרידי פסלים.

יום אחד החלטתי לזרוק את כולם, אבל היססתי והבטתי בהם שוב. אולי אצליח לפסל משהו מהם. כל מיני צירופים עלו על דעתי, אבל אף אחד מהם לא מצא חן בעיני.

 

שוב התרכזתי בעץ החלול.

שמתי לב שהוא ארוך מדי וחתכתי אותו לשניים. ניסיתי לשלב את שני החלקים אבל זה לא עזר.

 

חלק אחד היה ארוך יותר מן השני, אז קיצרתי אותו. נשארו לי שתי חתיכות בגודל כמעט שווה וחתיכה קטנה נוספת.

 

אני לא יודע למה, אבל את החלק השלישי חתכתי לאורכו. זה הזכיר לי סירה, ואז ניסיתי לשלב את שני החלקים האחרים בתוך הסירה.

 בדקתי את השילוב הזה והבחנתי כי החורים בעצים החלולים מזכירים לי פיות פתוחים. הסתכלתי שוב ובדמיוני ראיתי שני עצים צועקים, ובמחשבה נוספת, שתי דמויות צועקות.

 סירה עם שתי דמויות צועקות, משהו חסר….  חסר ים.

 חיפשתי תמונה של ים והדבקתי אותה על התחתית שעליה תעמוד הסירה.

דמיינתי סירה בים עם שתי דמויות צועקות, לכן בחרתי תמונה של ים סוער.

 

 חתיכות העץ  החלולות לא היו מספיק חזקות כדי לחבר אותן עם ברגים לכן בחרתי בהדבקה מהירה. הסירה ושאר החלקים הודבקו בקלות, אך קשה היה להדביק את הסירה על פני השטח שעליו תעמוד.

 ניסיון להדביק ישירות נכשל כי המגע של הסירה על פני השטח היה של קו.

 שקלתי אפשרויות תמיכה שונות להדבקה, אבל הוספת תמיכות הפריעה לי.

הבנתי אז כי נדרש מתווך גמיש בין הסירה לבין המשטח. הגמישות של המתווך תאפשר הדבקה על שטח ולא על קו.

 

השם שנבחר לפסל זעקות בלב ים סוער

ורק ירושלים 02...

באחד מסופי השבוע יצאנו לבית מלון בירושלים, העיר שביליתי בה את שנות ילדותי, עם החוויות המשמעותיות של חיי (תקופת המנדט, מלחמת השחרור, ההפגזות והרעב בירושלים).

במשך היום טיילנו במספר מקומות, וכמובן לא ויתרנו על סיור בעין כרם. הגענו לדרך המובילה למנזר אחיות ציון, בו נהגנו מדי פעם להתארח באחד מחדריו הנזיריים, ובעיקר ליהנות מהגן המקסים, מהשקט, ומהנוף המדהים של הרי ירושלים, שנשקף ממנו. 

הייתה זאת שעת ערב, שעת דמדומים, אבל הדרך הייתה מוכרת גם בחשכה. בעיני שסוקרת את הסביבה, קלטתי שיש משהו מעניין ליד אחד הבתים. התקרבתי, ולעיניי התגלו שני עצים גדולים ומסיביים, בעלי פוטנציאל פיסולי. 

אמרתי לרעייתי שהגילוי הזה מספיק חשוב עבורי, כדי שנפסיק את הטיול. מיהרתי למגרש החנייה להביא את המכונית, לפני שהם ייעלמו, כך חששתי, לתוך מכונית אשפה, והעמסתי בזריזות את העצים לתוכה. 

חזרתי מרוצה מאד למלון, בתחושה שיש לי תשתית מצויינת לפסלי עץ מסיביים, שיזכירו לי את עיר ילדותי.

 

 

שם הפסל > עוצמה; קבל את ברכתי

על שכנים ותמנונים

הרבה מהעצים שאספתי מצאתי בחוף הים באשדוד. גרתי בעיר במשך תקופה ארוכה, לא רחוק מהים, וטיילתי לאורך החוף מספר פעמים בשבוע. לאחר תקופת החורף, הסערות בים, והרוחות החזקות שמנשבות לאורך החוף, נעקרו הרבה עצים מהצמחייה שבסביבה והושלכו לחוף.

באחד מהטיולים, נתקלתי בעץ גדול ממדים, שדמה לתמנון. התפעלתי מצורתו, והתלבטתי איך להעביר אותו אל ביתי. התיישבתי במרחק מה וצפיתי באנשים שטיילו ומדי פעם העיפו בו מבט. הבנתי שלמכונית שלי לא אצליח להכניס אותו. נזכרתי במכונית הרנו 4 של רעייתי, שהדלת האחורית שלה נפתחת והיא יחסית גבוהה. 

חזרתי מהר הביתה, ושבתי עם הרנו 4 ועם הבן לחוף הים. קיוויתי שאצליח לעשות זאת מספיק מהר כדי שהעץ לא יעלם. נדרשו שני אנשים כדי לשאת את העץ מהחוף אל מגרש החנייה. הצלחנו להכניס את העץ למכונית, למרות שנאלצנו לנסוע עם הדלת האחורית פתוחה.

הגענו לבניין המגורים, בניין בן 7 קומות עם מעלית. גררנו את העץ לפתח המעלית, כדי להעלות אותו לביתנו בקומה השביעית. אבל... בגלל מימדיו, העץ העקשן סרב להיכנס למעלית. 

מה עושים? חושבים. 

טוב. נראה שאין ברירה, אני צריך להוריד את הכלים למטה ולעבוד על העץ בשטח הכניסה לבניין. 

אבל נשארה בעיה נוספת לפתור. העבודה תימשך לפחות שבועיים. איך אני מקטין את הסיכוי שיזיקו לעץ או יקחו אותו. 

החלטתי להניח אותו מאחורי משטח גבוה, שמצד אחד מוסתר לנכנסים לבניין מלפנים, אבל גלוי למשטח הדשא שנימצא מאחור. קשרתי אותו לסורגים וקיוויתי שלא ישימו לב אליו. 

תוך כדי עבודה על העץ הבנתי שגם כשאסיים אין לי היכן לשים אותו. 

הסתכלתי מסביב והחלטתי שאני אציב אותו במרכז הגינה שבחזית הבניין, כפסל שמשתלב עם הצמחייה מסביב. 

אבל להניח אותו חופשי וישירות על האדמה, הוא עלול להרקב ומישהו יכול לקחת אותו. אז תכננתי התקן מברזל, שיעגן את העץ לאדמה, ישמור על יציבותו ויקשה על עקירתו. ביצוע ההתקן הועבר לאחי בחיפה, שידו אמונה במסגרות ופחחות. וכך הוצב לו תמנון העץ בחזית הבניין.

אחרי כחודש, ניכנס לבניין דייר צעיר חדש. בפגישה הראשונה שלי איתו הוא סיפר לי מדוע בחר לגור דווקא בבניין הזה... הודות לפסל שבגינה. שכנים שדואגים לפסל בגינה, טען, הם בודאי שכנים תרבותיים.

הפסל קישט את הגינה למעלה משנה, השכנים היו מרוצים, ואני מדי פעם, כדי לשמור עליו, השקעתי בתחזוק שלו. קצת שיוף, קצת מריחת לכה. 

באחד הימים אני מבחין שהוא לא יציב ואולי סדוק. חשדתי שילדים השתוללו עליו וגרמו לסדקים בחלקו התחתון (לשבת עליו בלי להשתולל לא היה גורם לו נזק). הבנתי, שכדי לשמור עליו, צריך להעביר אותו מהגינה הביתה. לא הייתה ברירה אלא לקצוץ את רגליו כך שאפשר יהיה להכניס אותו למעלית ולדירה. 

בדרך כלל עבדתי על העצים בחדרון קטן בקצה הרחוק של הדירה, הפעם הייתי צריך לטפל בו במרכז הסלון. אני זוכר זאת כי השכן מתחתי שאל אותי אחרי מספר ימים, מה מקור הרעש שהוא שומע בדירתו, לא שהוא התלונן אבל היה סקרן. 

החוויה הזאת הסתיימה בכך שאחת השכנות כינתה אותי ארכיטקט של עצים.

 

 

שם הפסל > תמנון

קרב אבוד

ברחוב הראשי ברחובות מצאתי קליפת עץ שנשרה. היה לי ברור שקשה יהיה לעבד אותה אבל היה בה משהו מעניין. לקחתי אותה וניסיתי לשלב אותה עם עצים אחרים. זה השתלב יפה עם העצים של הפסל "קרב עקרבים" והפך לפסל שקראתי לו "מוכנים להתקפה". 

לאחר שבוע הבחנתי בתולעים בתוך הקליפה. מחשש שזה יעבור לשאר העצים, זרקתי אותה לפח. 

יכול להיות שהייתי נמהר מדי, כי ניתן היה למרוח על הקליפה חומר להדברת המזיקים. אבל החשש מפני התפשטות תולעי העץ הכריע, והקליפה נזרקה ללא שוב.

 

 

שם הפסל > מוכנים לקרב

 בחזרה לשולחן העבודה

את העצים לפסלים "מבט של עוף מוזר" ו"שומרים על הגוזלים" הבאתי ממכון ויצמן, שם מדי בוקר אני מבצע את ההליכה היומית שלי. 

המכון משתרע על שטח גדול, עם צמחייה עשירה ומטופחת, שמדי פעם מתבצעים בה שינויים. אחד השינויים נמשך מספר חודשים וצפיתי במהלכו מדי יום. 

הבחנתי בעצים קטנים שנעקרו ונזרקו לשטח הצמחי של הדרך, כנראה עד שהעבודה התשתיתית תסתיים ואז ישתלו צמחייה חדשה. 

הסתכלתי עליהם מדי יום, אבל המבנה שלהם לא מצא חן בעיני. 

הזמן עבר והבנתי שהעבודה עומדת להסתיים. חששתי שתוך מספר ימים העצים יאספו למכונית האשפה ויזרקו. 

נתתי שוב מבט מקרוב על העצים הזרוקים והחלטתי בכל זאת לקחת אותם ולנסות לעבוד עליהם. 

בחרתי ארבעה עצים, ופניתי לשומרים בשער לקבל את אישורם להוצאתם מהמכון. הופניתי לקצין הביטחון. הלכתי אליו והסברתי שאני מפסל בעץ. הוא נתן לי מיד אישור עקרוני, אבל הסביר, שצריך לקבל גם את הסכמת הגנן הראשי. 

הקצין היה נחמד ורציני ולקח אותי במכוניתו למשרד הגנן הראשי. 

הגנן התעניין בעבודות הפיסול שאני מבצע, והסביר לי שיש עץ גדול שכרתו אותו אתמול, אבל נידרשת משאית כדי לשאת אותו. 

הסברתי לו שאני מתכוון לעצים שזרוקים לאורך השביל הראשי, שאינם גדולים או כבדים במיוחד, והוא נתן את הסכמתו. מיהרתי לביתי, לקחתי את הרכב ונכנסתי למכון, כמובן אחרי שהאישור הועבר לשומרים. 

אספתי את העצים כל אחד בנפרד לתוך הרכב. הכנסתי אותם הביתה, עם הבוץ הרב שהיה עליהם, והנחתי אותם על שולחן במרפסת, שנעטף קודם בסדין ישן.  

רעייתי נבהלה מכמות הבוץ שאני מכניס, אך הבינה לליבי, ואפילו צילמה את העצים עם הבוץ הרב שציפה אותם. 

כשהתחלתי לעבוד על העץ הראשון, חדר הביתה ריח לא נעים, אבל לא נורא, אבל חששתי, ובמיוחד זוגתי, שאבק של עצים כאלה, לא בריא להחדיר לחלל הנשימה. 

הפתרון היה לכסות את האף והפה במסכת הגנה, שדומה או שווה לאלה שמשמשות את הרופאים בחדר הניתוח. 

פעם כינו אותי ארכיטקט של עצים, והפעם הרגשתי שאני מנתח של עצים.

למרות השוני בסוג העץ, הצלחתי להפיק פסלים מעניינים.

 

 

שם הפסל > שומרים על הגוזלים, מבט של עוף מוזר

יופי אסתטי

העץ הזה היה בתחילתו נפל של פסל גדול יותר, למרות זאת החלטתי לשמור אותו. לא ידעתי מה יצא ממנו, אבל משהו משך אותי להתחיל לעבוד עליו. 

לאט לאט, תוך כדי עבודה, הבנתי שיש בו משהו מיוחד שלא הצלחתי להבין מהו.  המשכתי לעבוד עליו (שיוף, שינויים קטנים) ולהפתעתי הוא הלך והשתפר, אמנם לא דמה לשום דבר, אבל היה בו יופי אסתטי, ומכאן שמו.

 

 

שם הפסל > יופי אסתטי

לבן על לבן

בנסיעה לגליל מצאתי פיסת עץ קטנה ומעניינת בצד הדרך. לקחתי את העץ הביתה ועבדתי עליו עד שהוא נראה כמו פסל מעץ.

 

בערך באותו זמן, אשתי סיפרה לי על חברה שצבעה עץ בצבע סיד. הייתי סקרן וחשבתי לעצמי שזה מה שהיא מציעה.

 

ללא מחשבה רבה, ערבבתי מים עם סיד וטבלתי את פסל העץ בתמיסה. למחרת הפסל הפך לבן .

הלכתי בגאווה לאשתי והראיתי לה את התוצאה.

התגובה שלה הפתיעה, "מה עשית?" היא צעקה, "הרסת את הפסל".

 

ניסיתי לשפר את התוצאה על ידי הסרת רצועות צרות של סיד כדי לחשוף את צבע העץ המקורי.

היא עדיין לא הייתה מרוצה, אבל בשבילי זה היה מספיק טוב. וכך נותר הפסל בצבע לבן עם פסים של צבע עץ.

 

 

 שם הפסל סוס דוהר

bottom of page